אסתר גילת
פסיפס של משמהויות

פסיכולוגית קלינית, מורשה בהיפנוט, יוצרת

עבודות מוזאיקה (פסיפס)


דף הבית >> עשיה אמנותית >> גלריה >> עבודות מוזאיקה (פסיפס)

"...בעצם איני אוהבת לסיים את עבודות המוזאיקה האלו.
יש כל כך הרבה יופי דווקא בחלקי, השבור, הלא גמור, בטרם נמרח את הרובה ונחבר את החלקים לכלל תמונה שלמה.
שהרי אז, תישלח היא למקומה, על העמוד שליד החממה בבית הספר, במקרה זה, ולשולחן העגול ההוא, במקרה אחר, ונחדל מלראותה. כיצד היא מורכבת חלקים-חלקים, כיצד מצויה היא בדרך. נחדל לראותה בתשומת לב מרובה לכל חלק, צבעו וצורתו, המרחב שסביבו, קרבתו ויחסיו עם שכניו שלצידו. יחסינו עימו. שוב תהיה היא אחת מהתמונות הרבות המקיפות אותנו, ומתוך ההרגל, ליבנו יהיה גס עימה ונחדל מלראותה.
ואותו חלק קטן, בו אנו אוחזים עתה בין אצבע ואגודל, בשעת המלאכה, האם מצאנו אותו בקלות בין שאר החלקים שהמתינו, או עמלנו רבות, התאמנו, סובבנו, דחפנו?
"כמו בפאזל", אני מזכירה לנוי, אשר הירבה להרכיבם כשהיה פעוט, כמי שמרכיב ומפרק את עולמו שוב ושוב.
האם נאלצנו לקצצו עם סכין היהלום של הזגגים אשר עימה אנו בוצעים את לוח הזכוכית הצבעונית משל היה חפיסת שוקולד נוצצת, או שהתאים הוא בדיוק לחלל הריק שנוצר?
ומה קלה היא המלאכה כשמצע הלוח עוד ריק, ואפשר להדביק בסמוך למסגרת המלבנית, וכמה קשה היא הופכת להיות כאשר התמונה מתמלאה ומתמעטים החללים הריקים.
ובעצם אפשר גם שלהיפך: לנוי דווקא קשה כשהלוח ריק ורבות האפשרויות...  עבורו דווקא חלל משולש קטן המזמין חיפוש מדוייק אחרי החלק המתאים, הינו האפשרות הקלה יותר. המענגת. אך כאן טמון גם פח אפשרי, אם לא ימצא אותו חלק שיתאים בדיוק.
מזל שבמקרה שכאן, בפסיפס שאנו בונים יחדיו, אני יכולה ליטול חלק חדש מהקופסה, ולחתוך אותו בהתאמה. וגם אם איני מדייקת, מתקבל הוא בתוך התמונה הכוללת.
ואולי לא מזל, שכן עבודת חלקים רבה כבר מאחורינו, במסענו המשותף.
כבר שברנו, חתכנו, חיפשנו, התאמנו, הדבקנו, חיברנו, והשלמנו, בכדי שנוכל לעשות את הלוח הזה אשר יתלה ליד אותה חממה,
בה נעשתה המלאכה על ידכם, עם כל כך הרבה אהבה...." 


(מתוך "מדליק האורות", 2012)









 
 


 (C) כל הזכויות שמורות לאסתר גילת 1997-2012   




לייבסיטי - בניית אתרים